אסתר המלכה, או בשמה המקורי הדסה, היא דמות מפתח במגילת אסתר. היא סמל של גבורה נשית. אסתר הייתה יתומה יהודייה, שגדלה בבית דודה, מרדכי, בגלות בבל. היא לא ביקשה כוח או מעמד. באופן טבעי, היא הייתה מופנמת וצנועה. סיפורה מתחיל עם אירועים פוליטיים שהפכו אותה למלכת פרס. חייה התנהלו בצורה שונה מכל מה שציפתה, ולמרות זאת, היא שינתה גורל שלם.
הדרך מהסתר אל המלכות
חייה של הצעירה היהודייה, הדסה, השתנו מקצה לקצה. המלך לקח אותה לביתו כדי שתשתתף בתחרות מלכות. היא הסתירה את זהותה היהודית, בהוראת דודה, מרדכי היהודי. היא לא סיפרה לאיש על עמה או על מוצאה. החשאיות הזו אפשרה לה לשרוד בחצר המלכות המסוכנת. היא הייתה יפה וטובת לב. לכן, המלך אחשוורוש בחר בה להיות מלכתו. היא הפכה למלכת פרס, ואף אחד מהשרים לא ידע את סודה.
רגע האמת: החלטה של רגע אחד
המצב השתנה בצורה דרמטית. המן הרשע תכנן להשמיד את כל העם היהודי בממלכה. כתוצאה מכך, מרדכי פנה אל אסתר המלכה באמירה מפורסמת. "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". אסתר עמדה בפני דילמה קשה. היא הייתה צריכה להחליט: האם להסתכן ולהציל את עמה? או לשמור על חייה ועל מעמדה המוגן? היא בחרה באומץ, ולכן כינסה את העם לצום של שלושה ימים. לאחר מכן, היא פעלה בתחכום ובאומץ מול המלך. מעשיה אלה הצילו את העם כולו.
גבורה של שקט: הניצחון הפנימי של אסתר
אסתר המלכה היא דמות שקטה שפעלה בשקט. היא לא הייתה גיבורה לוחמת במובן הפיזי. לעומת זאת, היא הייתה גיבורה של אומץ פנימי. גבורתה נבעה מתחבולות וחוכמה. היא עמדה לבד מול מלך שרירותי וחצר מלכות מסוכנת. הסיפור שלה הוא על מעבר מפאסיביות לאקטיביות. היא חשפה את עצמה למען הצלת עמה. היא מוכיחה שגבורה לא תמיד דורשת כוח פיזי. היא תלויה בחוכמה ובנכונות לקחת אחריות.
מורשתה של אסתר המלכה מונצחת במגילת אסתר. היא סמל של כוח נסתר. היא סמל של גבורה שקטה. היא לימדה את העם היהודי כי גם במקומות נסתרים, כוחו של עם ישראל יכול להתגלות. היא ומרדכי קבעו את חג הפורים לדורות. הוא חג של שמחה. החג מציין את הנס הגדול של הצלת העם. סיפורה של אסתר המלכה ממשיך להוות מקור השראה. היא דמות נצחית של אומץ לב, אמונה וגבורה.
