מפקד שבט לוי ותפקידם הייחודי במשכן: הפרשה מתחילה במפקד נפרד של בני לוי מגיל חודש ומעלה, תוך הדגשה על תפקידם המרכזי בשירות המשכן – נשיאת חלקיו, הקמתו ושמירתו. בני לוי לא נכללו במפקד הכללי של שאר השבטים לצבא, שכן ייעודם היה שירות הקודש. הפרשה מפרטת את חלוקת העבודה בין שלוש משפחות לוי – גרשון (נשיאת יריעות המשכן ואוהלו), קהת (נשיאת כלי הקודש) ומררי (נשיאת קרשי המשכן ועמודיו), תוך ציון גיל הכניסה לשירות (שלושים שנה) וגיל הפרישה (חמישים שנה), המלמד על תקופת השירות הפעילה והמחויבות הנדרשת.

פרשת סוטה – דין אישה שקינא לה בעלה: הפרשה מתארת את התהליך המורכב והרגיש של בירור חשד לבגידה מצד האישה, כאשר הבעל מקנא לה והיא נסתרה. התהליך כולל הבאת האישה אל הכהן, השבעתה בשבועה חמורה, כתיבת קללות על מגילה ומחיקתן במים קדושים מעורבים בעפר המשכן. שתיית המים הללו אמורה להכריע את האמת – אם האישה אשמה, יבואו עליה המים המאררים, ואם היא זכה, תתברך ותיפקד. פרשה זו מעוררת שאלות עמוקות על אמון, ספק, דין וצדק.

פרשת נזיר – נדר פרישה זמנית לה' ודיניו: הפרשה מציגה את מוסד הנזירות – אדם הנודר נדר מיוחד להקדיש את עצמו לה' לתקופה מסוימת על ידי פרישה משלושה דברים עיקריים: יין ומשקאות משכרים, תספורת שיער וטומאה למתים. הפרשה מפרטת את ההגבלות החלות על הנזיר במהלך ימי נזירותו, את ההשלכות של טומאה שנגרמה שלא במתכוון, ואת הקרבנות שעליו להביא בתום ימי נזירותו, הכוללים עולה, חטאת ושלמים, וכן גילוח שיער ראשו ושריפתו תחת זבח השלמים. הנזירות מבטאת רצון להתעלות רוחנית והתמקדות בעבודת ה'.

קרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח – ביטוי לשוויון ושיתוף: חלק ניכר מהפרשה מוקדש לתיאור מפורט של קרבנות חנוכת המזבח שהביאו נשיאי שנים-עשר השבטים במשך שנים-עשר ימים רצופים. באופן מפתיע, כל נשיא הביא קרבן זהה לחלוטין – קערת כסף אחת, מזרק כסף אחד, כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש אחד בן שנתו לעולה, שעיר עזים אחד לחטאת, ולזבח השלמים שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים, חמישה כבשים בני שנה. החזרה המדויקת על פרטי הקרבן של כל נשיא מדגישה את שוויון הערך של כל שבט בהקדשת המשכן ואת חשיבות השתתפות כולם במפעל הרוחני.

דיני הדלקת הנרות במנורה ומצוות פסח שני: הפרשה כוללת את הציווי על הדלקת הנרות במנורת הזהב שבמשכן על ידי אהרן הכהן, באופן שיאירו על פני המנורה. כמו כן, מופיעה מצוות פסח שני – הזדמנות נוספת למי שלא היה טהור או שהיה בדרך רחוקה ולא יכול היה להקריב את קרבן פסח בזמנו, להקריב אותו בחודש השני, בי"ד באייר, עם אותן הלכות של פסח ראשון (למעט אכילת מצה עם מרורים).

הנהגת העם על ידי הענן השוכן על המשכן: הפרשה מסתיימת בתיאור האות הניסי שהיה מלווה את בני ישראל במסעותיהם במדבר – הענן שהיה שוכן על המשכן ביום, ודמות אש בלילה. כאשר הענן היה עולה מעל המשכן, היו בני ישראל נוסעים, ובמקום בו היה הענן שוכן, שם היו חונים. הנהגה זו מלמדת על ההשגחה הפרטית של הקב"ה על עמו ועל הצורך שלהם להיכנע להדרכתו.