פרשת כי תשא היא פרשה מרכזית ודרמטית בספר שמות, המתארת את אחד האירועים הקשים ביותר בתולדות עם ישראל – חטא העגל. הפרשה מתחילה בציווי על מצוות מחצית השקל, וממשיכה בתיאור מפורט של חטא העגל, חרון אפו של ה' והתערבותו של משה למען העם. לאחר מכן, מתוארת בקשת משה לראות את כבוד ה', וברית ה' עם משה ועם ישראל. הפרשה מסתיימת בתיאור ירידת משה מהר סיני עם לוחות הברית השניים, וקרינת פניו.
במרכז הפרשה עומד חטא העגל, מעשה של כפיות טובה ואובדן אמונה מצד העם, שנעשה בעת שמשה התעכב לרדת מהר סיני. העם, שחשש שאבד את מנהיגו, פנה לאהרן וביקש ממנו לעשות להם אלוהים. אהרן, בניסיון לדחות את הקץ, הורה להם להביא את נזמי הזהב שלהם, ומהם יצק עגל זהב. העם חגג סביב העגל, ואמר "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". ה' זעם על העם, וביקש להשמידם, אך משה התפלל בעדם, והצליח לרצות את ה'.
לאחר מכן, ירד משה מהר סיני, וראה את העם חוגג סביב העגל. בזעמו, השליך את לוחות הברית, ושבר אותם. לאחר מכן, שרף את העגל, טחן אותו, ופיזר אותו על פני המים, והשקה את העם. משה קרא לבני לוי, והם הרגו כ-3,000 איש מהחוגגים.
משה עלה שוב להר סיני, והתפלל למען העם. ה' נעתר לתפילתו, והתגלה אליו, והראה לו את 13 מידות הרחמים. לאחר מכן, ציווה ה' על משה לכתוב את לוחות הברית השניים. כאשר ירד משה מההר, קרן עור פניו, והעם פחד לגשת אליו.