פרשת בָּלָק מתמקדת בסיפורו של בָּלָק בֶּן צִפּוֹר, מלך מואב, אשר חש חרדה עצומה לנוכח התקדמות בני ישראל לאחר ניצחונם על סיחון ועוג. מתוך פחד מפני עוצמתם הרוחנית והצבאית של ישראל, בָּלָק שולח משלחת מכובדת אל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר, נביא נוכרי בעל שם עולמי בכוח קללותיו וברכותיו, ומבקש ממנו לבוא ולקלל את עם ישראל. בָּלָק מציע לבילעם שכר רב תמורת פעולה זו.
הפרשה מתארת את מסעותיהם של שליחי בָּלָק ובילעם, ואת הדיאלוגים המרתקים והמתוחים שמתנהלים בין בילעם לבין הקב"ה. בתחילה, ה' אוסר על בילעם ללכת עם השליחים ולקלל את ישראל. אולם, לאחר הפצרות חוזרות מצד בָּלָק והבטחות לשכר גדול עוד יותר, ה' מתיר לבילעם ללכת, אך מזהיר אותו לדבר רק את הדבר אשר ישים ה' בפיו.
במהלך מסעו, מתרחשים מספר אירועים משמעותיים, ביניהם התערבותה של אתונו של בילעם, אשר רואה מלאך עומד בדרך עם חרב שלופה ומסרבת להתקדם. לאחר שהכה אותה בילעם שלוש פעמים, ה' פותח את פיה של האתון והיא נוזפת בבילעם על התנהגותו. אז נגלה המלאך גם לבילעם ומבהיר לו שעליו לומר רק את הדברים שה' יצווה אותו.
כאשר מגיע בילעם אל בָּלָק, המלך לוקח אותו לשלוש נקודות תצפית שונות המשקיפות על מחנה ישראל, ומבקש ממנו לקלל את העם משם. אולם, בניגוד לציפיותיו של בָּלָק, בכל פעם שבילעם פותח את פיו, במקום קללות פורצות ברכות עוצמתיות ומרשימות על ישראל, המבטאות את ייחודם, כוחם, עתידם המזהיר וקרבתם לה'.
בסופו של דבר, בָּלָק מתייאש מניסיונותיו של בילעם לקלל את ישראל, ובילעם חוזר למקומו. אולם, לפני עזיבתו, בילעם נותן לבָּלָק עצה הרסנית כיצד להכשיל את ישראל בדרך אחרת – באמצעות פיתוי לעבודה זרה וזימה עם בנות מואב.חלק זה של הסיפור מתואר בקצרה בסוף הפרשה ומתרחש באופן מלא יותר בפרשה הבאה, "פינחס".
חרדתו של בָּלָק ויוזמתו לשכור את בילעם: מלך מואב, בָּלָק בֶּן צִפּוֹר, מוטרד עמוקות מהצלחת ישראל ומפחד מפניהם. הוא מחליט לפנות אל בילעם בֶּן בְּעֹר, נביא בעל שם בכוח קללותיו וברכותיו, כדי שיקלל את בני ישראל ובכך יחליש את כוחם ויאפשר למואב לנצחם. בָּלָק שולח משלחת מכובדת עם שכר רב כדי לשכנע את בילעם לבוא.
התערבות האלוקית הראשונה וסירוב בילעם הראשוני: ה' מתגלה לבילעם בלילה ואוסר עליו ללכת עם שליחי בָּלָק ולקלל את העם, כיוון ש"ברוך הוא". בילעם משיב לשרי בָּלָק שאין הוא יכול להיענות לבקשתם.
הפצרות חוזרות ושכר מוגדל וההיתר המותנה: בָּלָק שולח משלחת נוספת, מכובדת וחשובה יותר, עם הבטחה לשכר גדול וכבוד רב עוד יותר. הפעם, ה' מתיר לבילעם ללכת, אך מזהיר אותו באופן חד משמעי לדבר רק את הדבר אשר ישים ה' בפיו.
מסע בילעם והתערבות האתון: במהלך המסע, אתונו של בילעם רואה מלאך חמוש עומד בדרך שלוש פעמים ומסרבת להתקדם. בילעם מכה אותה בכעס. באופן ניסי, ה' פותח את פיה של האתון והיא נוזפת בבילעם על התנהגותו העיוורת. אז נגלה המלאך גם לבילעם ומבהיר לו את חומרת מעשיו ומחייב אותו לדבוק אך ורק בדבר ה'.
שלוש נקודות התצפית ושלוש סדרות הברכות המפתיעות: בָּלָק לוקח את בילעם לשלוש מקומות שונים המשקיפים על מחנה ישראל: בָּמוֹת בָּעַל, שְׂדֵה צֹפִים רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְרֹאשׁ הַפְּעוֹר. בכל פעם, במקום לקלל, בילעם נושא ברכות מרהיבות על ישראל, המבטאות את ייחודם ("הֵן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"), כוחם ("מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל"), עתידם המבטיח ("מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל") וקרבתם לאל ("לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה נֹעַם בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ").
יאושו של בָּלָק ועצתו ההרסנית של בילעם: בָּלָק כועס ומתייאש מכישלונו של בילעם לקלל את ישראל. בילעם, לפני שהוא עוזב, מבין שלא יוכל לקלל את העם ישירות, ולכן מייעץ לבָּלָק להכשילם באמצעות פיתוי לעבודה זרה וזימה עם בנות מואב, מתוך הבנה שהחטא יגרום להסתלקות ההגנה האלוקית מעליהם.
כוחה של ברכה מול כוחה של קללה: הפרשה מדגישה את העובדה שכוחה של ברכה, במיוחד כשהיא נובעת ממקור אלוקי, עולה לאין ערוך על כוחה של קללה, אפילו מפיו של נביא בעל שם כמו בילעם. למרות רצונו העז של בָּלָק וניסיונותיו החוזרים, ה' הפך את הקללות לברכות, דבר המלמד על השגחתו המיוחדת על עם ישראל ועל כך שאין כוח בעולם שיכול לנצח את מי שה' בחר בו.
בחירתו החופשית של האדם מול הגזרה האלוקית: בילעם מתמודד עם מתח בין רצונו האישי, המושפע מתאוות בצע וכבוד, לבין הציווי האלוקי הברור. הפרשה מראה כי למרות שה' מכוון את ההיסטוריה ומגן על עמו, הוא עדיין מעניק לאדם בחירה חופשית. בילעם יכול היה לבחור לציית לה' מלכתחילה ולחסוך מעצמו את המסע המייסר ואת הבושה.
החשיבות של ראייה נכונה ופרספקטיבה אמיתית: בָּלָק ניסה לראות את ישראל כעם חלש וראוי לקללה מתוך פחד אישי. בילעם, למרות כוחותיו הנבואיים, נדרש לעבור תהליך של התפכחות כדי לראות את ישראל כפי שה' רואה אותם – עם מיוחד וברוך. האתון, באופן מפתיע, זוכה לראייה חדה יותר מבילעם בתחילת הדרך, דבר המלמד שלעיתים דווקא מי שנראה פחות יכול להכיל חוכמה וראייה נכונה יותר.
הסכנה של עצות רעות והכשלת הזולת: לאחר שבילעם נכשל בניסיונו לקלל את ישראל, הוא בוחר בדרך נלוזה אחרת – לייעץ לבָּלָק כיצד להכשילם מבפנים באמצעות פיתוי ליצר הרע ולעבודה זרה. מעשה זה מדגיש את חומרת האחריות שיש לאדם על עצותיו ואת הנזק העצום שיכול להיגרם מהכשלת אחרים, אפילו אם לא ניתן להם לפגוע ישירות.
ייחודו של עם ישראל וברכת ה' המתמדת: הברכות שבילעם נאלץ לומר מבטאות את מהות קיומו של עם ישראל כעם נבחר, בעל ייעוד מיוחד, אשר ה' מלווה אותו ומברך אותו תמיד, גם כאשר אויביו מבקשים את רעתו. הביטוי "הֵן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" מבטא את ייחודו של ישראל ושמירתו על זהותו הנפרדת.
פרשת בָּלָק מלמדת אותנו לקחים חשובים על כוחה של אמונה וברכה, על חשיבות הבחירה הטובה, ועל הסכנות שבפחד ושינאה.
האמונה בהשגחה האלוקית: הסיפור של בילעם ובָּלָק מחזק את האמונה שלנו שה' משגיח על עמו ושומר עליו מפני כל רע. גם כאשר נראה שיש כוחות חיצוניים שמבקשים לפגוע בנו, ברכתו של ה' היא המגן החזק ביותר. עלינו לבטוח בה' ולדעת שהוא תמיד לצידנו.
הכוח של המילה הטובה והברכה: כפי שהקללות של בילעם הפכו לברכות, כך גם למילים שלנו יש כוח עצום. עלינו להשתדל לדבר מילים טובות ומעודדות, לברך את עצמנו ואת הסובבים אותנו, ולזכור שלמילים חיוביות יש השפעה מרוממת.
היזהרות מפני השפעות שליליות ופיתויים: עצתו של בילעם לבָּלָק מלמדת אותנו שהאיום הגדול ביותר עלול לבוא מבפנים, באמצעות פיתויים ליצר הרע ולחטאים. עלינו להיות ערניים ולשמור על עצמנו מפני השפעות שליליות שעלולות להרחיק אותנו מהדרך הישרה.
הערכה לייחודנו כעם ישראל: הברכות שבילעם נשא מדגישות את ייחודו של עם ישראל ואת הקשר המיוחד שלו עם ה'. עלינו להעריך את זהותנו, את המסורת שלנו ואת הערכים שלנו, ולשאוף לחיות על פיהם.
התמודדות עם פחד וחרדה: בָּלָק פעל מתוך פחד עיוור. הפרשה מלמדת אותנו שפחד יכול להוביל למעשים לא נכונים. עלינו להתמודד עם הפחדים שלנו באמצעות אמונה, תפילה וחיפוש דרכים חיוביות להתמודדות עם אתגרים.
ייחודו של ישראל: הפסוק "הֵן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" מעורר שאלות רבות. מהו בדיוק ייחודו של עם ישראל? האם עלינו להיות מבודדים מהעולם או לשאוף להשפיע עליו? כיצד אנו יכולים לשמור על זהותנו הייחודית תוך כדי השתלבות בעולם המודרני?
כוחה של ברכה וקללה: מדוע היה כוח כה רב לברכותיו וקללותיו של בילעם? מה מלמד אותנו הסיפור על כוח המילים שלנו? האם אנו מודעים להשפעה שיש למילים שלנו על עצמנו ועל אחרים? כיצד נוכל להשתמש בכוח הדיבור שלנו לטובה?
הבחירה החופשית וההשגחה האלוקית: כיצד אנו מיישבים את העובדה שה' ידע מראש שבילעם יברך את ישראל עם הבחירה החופשית של בילעם? מה מלמד אותנו הסיפור על גבולות הבחירה החופשית שלנו ועל השפעת ההשגחה האלוקית על חיינו?
לקח האתון: מדוע דווקא האתון זכתה לראות את המלאך לפני בילעם? איזה מסר טמון בסיפור זה עבורנו? האם אנו פתוחים לשמוע מסרים ממקורות לא צפויים? האם אנו מקשיבים לקול הפנימי שלנו ולסימנים שהחיים מזמנים לנו?
הסכנה של עצה רעה: מה מלמד אותנו הסיפור על עצתו של בילעם לבָּלָק? עד כמה חשוב לבחור את יועצינו בקפידה? כיצד נוכל לזהות עצות רעות ולהימנע מהן? מה האחריות שלנו כלפי עצות שאנו נותנים לאחרים?
