דילוג לתוכן
סדר ביעור חמץ

נוסח כללי

סדר ביעור חמץ

נוסח הברכה

יִשְׂרֹף הֶחָמֵץ וְאַחַר כָּךְ יְבַטְּלֶנּוּ, וְלִפְנֵי הַבִּטּוּל יֹאמַר בַּקָּשָׁה זוֹ [מִלְּשׁוֹן חֲכָמִים עמ' מ"ז]:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם אוֹת י' וְאוֹת ה' בְּשֵׁם אוֹת ו' וְאוֹת ה' בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, לַאֲקָמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא וּלְעִלּוּי שְׁכִינַת עֻזֵּנוּ, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְבַטֵּל שְׂאוֹר וְחָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה-עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה (שְׁמוֹת יב, טו): "אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם". כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ:
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל בִּטּוּל שְׂאוֹר וְחָמֵץ בְּיוֹם זֶה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ:
וְאַתָּה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, "עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ, וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ". וּתְבַטֵּל כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפָּה הַנִּקְרָאִים שְׂאוֹר וְחָמֵץ. וְכָל אוֹיְבֶיךָ וְכָל שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם וְתַשְׁמִידֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:
וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ. תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ. וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ. וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ. וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶךָ. וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ. וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ. בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:
וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ. וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ. וְעוֹלָתָה תִּקְפֹּץ פִּיהָ. וְהָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ:
וְתִמְלֹךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ (תְּהִלִּים קמו, י): "יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וְדֹר הַלְלוּיָהּ": "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי":
וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים:
כָּל חֲמִירָא דְאִכָּא בִרְשׁוּתִי. דַּחֲזִיתֵיהּ וּדְלָא חֲזִיתֵיהּ. דְּבִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ. לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:
בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית יֹאמַר הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.

וְאִם אֵינוֹ מֵבִין לָשׁוֹן אֲרָמִית יֹאמַר: כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו, שֶׁבִּעַרְתִּיו וְשֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו, יִתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ.

וְאַחַר הַבִּטּוּל יֹאמַר בַּקָּשָׁה זוֹ [מִלְּשׁוֹן חֲכָמִים עמ' מ"ח]:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ. וְתִשְׁמְרֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ מֵאִסּוּר חָמֵץ אֲפִלּוּ מִכָּל שֶׁהוּא, שָׁנָה זוֹ וְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ. וּכְשֵׁם שֶׁבִּעַרְנוּ הֶחָמֵץ מִבָּתֵּינוּ הַיּוֹם הַזֶּה. כֵּן תְּזַכֵּנוּ וּתְסַיְּעֵנוּ לְבַעֵר הַיֵּצֶר הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ:
אָנָּא יְהֹוָה, הַפְרֵד נָא מֵעָלֵינוּ צַד הָרָע שֶׁבַּיֵּצֶר הָרָע. וּתְזַכְּכֵנוּ וּתְלַבְּבֵנוּ בְּכֹחַ הַיֵּצֶר הַטּוֹב. וּתְזַכֵּנוּ לְזַכֵּךְ נַפְשֵׁנוּ וּלְהָאִיר בָּהּ וּלְהוֹסִיף בָּהּ כֹּחַ וְהֶאָרָה גְּדוֹלָה. וּלְהִתְקַשֵּׁר לְמַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה. וְתָמִיד תִּשְׁרֶה וְתָחוּל עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה:
קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. תֵּן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ. שַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְתַעְזְרֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ. וּתְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶךָ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי":

מהות המצווה: מצווה מהתורה להשמיד או לבער את כל החמץ שנמצא ברשות האדם לפני חג הפסח.

מקור המצווה: נלמדת מהפסוקים "תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב, טו) ו"לא ימצא שאור בבתיכם" (שמות יב, יט).

זמן קיום המצווה: בבוקר י"ד בניסן, לפני חצות היום.

חשיבות המצווה: השלמת מצוות בדיקת חמץ, והכנה רוחנית ופיזית לחג הפסח. ביעור החמץ מסמל את סילוק ההשפעה השלילית והגאווה.

זמן הביעור: בבוקר י"ד בניסן, עד סוף השעה החמישית של היום (זמנית).

אופן הביעור: הדרך המקובלת היא שריפת החמץ. ניתן גם להשמיד אותו בדרכים אחרות, כגון פירוק לפירורים קטנים וזריקה לים.

מקום הביעור: נהוג לבצע את השריפה במקום מיוחד מחוץ לבית.

אמירת "כל חמירא": לאחר הביעור, אומרים נוסח מפורט יותר של "כל חמירא", המבטל את החמץ שראינו ושלא ראינו.

מכירת חמץ: כאמור, במקרה של חמץ בכמות גדולה, נהוג למכור אותו לגוי לפני הביעור.

מנהגים שונים: קיימים מנהגים שונים בין קהילות ישראל לגבי פרטי הביעור, הנוסחים הנאמרים ועוד.

סיום תהליך ההכנה: ביעור החמץ מסמן את סיומו של תהליך ההכנה לחג הפסח, שהחל בבדיקת החמץ.

סילוק סופי של השליליות: פעולת הביעור מסמלת את הסילוק הסופי והמוחלט של ההשפעה השלילית (המסומלת על ידי החמץ) מחיינו.

טוהר וניקיון: הפסח הוא חג של חירות וטוהר. ביעור החמץ מסייע לנו להיכנס לחג במצב של ניקיון רוחני ופיזי.

התמקדות בעתיד: לאחר סילוק החמץ, אנו יכולים להתמקד בעתיד ובמשמעות של חג הפסח.

חיבור למסורת: מצוות ביעור חמץ היא חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית של חג הפסח.

מדוע שורפים את החמץ? שריפה היא דרך יעילה לסלק את החמץ באופן סופי.

האם מותר להשמיד את החמץ בדרך אחרת? כן, ישנן דעות המתירות השמדה בדרכים אחרות.

מה הדין אם לא הספיקו לבער את החמץ בזמן? יש להתייעץ עם רב בנוגע למקרה הספציפי.

האם חייבים לשרוף את כל החמץ שנמצא? כן, יש לבער את כל החמץ שנמצא בבדיקה.

מה המשמעות של אמירת "כל חמירא" לאחר הביעור? זוהי הצהרה שמבטלת את החמץ שלא ראינו ולא ידענו עליו.

תְּפִלּוֹת דּוֹמוֹת